עידית אהרון נולדה בישראל במושב אלוני אבא שליד בית לחם הגלילית. הוריה התגרשו בהיותה בת 3 ומאז נדדה עם אמה מקיבוץ לקיבוץ ומעיר לעיר וחיה בעוני מחפיר ומצוקה כלכלית ורגשית
קשים כי בנוסף למצוקה הכלכלית אמה של עידית סבלה מסכיזופרניה פארנוייה קשה. מתוך הסבל הרב והגעגועים לאביה אותו זכתה לראות רק בחופשות גדלה עידית והפכה לנערה שבית הספר כבר לא נכלל בשיגרת יומה והיא נשרה ממנו בתחילת כיתה ח'. מאז חיה לבד, בתל אביב והסביבה והתפרנסה מעבודות מזדמנות ומהמזונות שקיבלה מאביה.
בגיל 15.5 התקבלה לבית הספר הגבוה לאמנות "אבני" בת"א כשלימודיה אופשרו בחינם לאור מצבה האישי וכשרונה.
עידית חיה בהולנד שנה וטיילה בעולם כשהיא נושאת בתרמילה את כל חוויות ילדותה שעם הזמן פשטו ולבשו צורה והפכו להיות המנוף שהביא אותה להיות האדם השמח והמאושר שהיא היום.
בגיל 24 חזרה בתשובה ושנה לאחר מכן נשאה למי שעד היום הוא בעלה. יש לה שמונה ילדים שכדבריה הם פרוייקט חייה ובמשך כעשרים שנים היתה עקרת בית במלא מובן המילה. כשגדלו וסוף סוף מצאה זמן פנוי החלה עידית לצייר שוב ואף עבדה כמורה מרצה לאומנות במכללת צפץ היא פתחה גלריה בקריית האומנים בצפת ורואה ברכה רבה מפרי כפיה.
ציוריה מאופיינים בצבעוניות רבה ולרובם יש סיפור שהיא מספרת שנגמא לא פעם בדמעות... של שני הצדדים. "הכל מתחיל ונגמר באהבה ...", היא אומרת, "ובשלום... ובהבנה שצריך לראות הכל בעין טובה ומתוך חמלה." לעידית כמה ציורים שהתפרסמו וביניהם "עץ החיים של עידית" ה"חמסה" ו"הרימונים של עידית".
Choosing a selection results in a full page refresh.
